נישואין כסיכון כלכלי

להלן הרצאה שנשאה יו"ר עמותת גרנית דר' תקוה רגר באוניברסיטת תל אביב בכנס השנתי ה-11 ללימודי נשים ומגדר ולתיאורות פמיניסטיות של הפורופ ללימודי נשים עם NCJW על "הפמיניזציה של העוני" בפברואר 2003:

לכל תרבויות העולם יש עבר פטריאכלי שבו הביטחון הכלכלי הקיומי לנשים הובטח במסגרת הנישואין. יחד עם זאת הן עצמן היו עניות מאחר והרכוש בדרך כלל לא היה שיך להן ( גם לא ילדיהן).

בתרבויות מערביות ליברליות חלו במשך השנים שינויים רבים ולעיתים אף מרחיקי לכת בנושא זכויות הנשים ובהן היכולת לצאת לעבודה תמורת שכר גם כשהן נשואות. שיעור הנשים בכוח העבודה האזרחי מכלל אוכלוסיית הנשים בנות 15 ומעלה נתון בעלייה מתמדת מאמצע שנות החמישים. יש, אפוא, סיבה להניח, שבעקבות עליה במספר הנשים היוצאות היום לעבודה תמורת שכר, שופר מצבן הכלכלי . (בשנת 2001 כמעט מחצית הנשים בישראל - 48.4% מהנשים בנות 15 שנה ומעלה - היו שייכות לכוח העבודה האזרחי - מתוך נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שנת 2002).

בצד השינוי של עלייה בעצמאות הכלכלית של הנשים, שמעלה את רמת החיים של הנשים הנשואות במסגרת המשפחה, מתחולל לאחרונה תהליך מקביל שיש בו השפעה המנטרלת את יכולת התפקוד הכלכלי שלהן כשהמסגרת המשפחתית נשברת. בשנת 1816 אמר נשיא אוניברסיטת ייל בארה"ב שחלה הידרדרות בחיי המשפחה – "כל אחת ממאה משפחות מתגרשת".

מאה שנה לאחר מכן היגיע האחוז ל 2.5% , לפני 20 שנה ל 6.25% וכיום היגיע % הגירושין בארה"ב ל 50%. העלייה בשיעור הגירושין בישראל (מספר גירושין לכל 100 תושבים מגיל 0) עלה משנת 1960 עד שנת 2000 מ- 0.8 ל – 1.8 (לוח 2.2 ריכוז נתונים ומידע 2002 של שדולת הנשים "נשים בישראל") כלומר 28% מהנשואים מתגרשים.

ההשפעה של הגירושין על ירידת המעמד הכלכלי של הנשים שנגרמת על ידי הגירושין היא מכמה סיבות:

א. לגבי הנשים העובדות בשכר מחוץ למשק ביתן:
שכרן הממוצע של נשים ליחידת עבודה הוא נמוך. הנשים עובדות במשרות חלקיות. עבודת הנשים אינה רציפה - הן נכנסות למעגל העבודה מאוחר ויוצאות מוקדם כתוצאה ממחויבויות שלהן למסגרת המשפחתית. צבירת הזכויות הסוציאליות שלהן נפגמת כתוצאה מהאמור לעיל. החלוקה של הרכוש המשפחתי שנצבר בתקופת הנישואין (גם אם הוא נעשה באופן שוויוני) אינה לוקחת בחשבון את פוטנציאל ההשתכרות הנמוך שלהן מכל הסיבות שצוינו לעיל. לאישה פוטנציאל השתכרות נמוך משל הבעל שכן לעבודות הבית אין הכרה. העובדה שהילדים הם לרוב בחסותה היא גורם נוסף ומשמעותי להקטנת פוטנציאל ההשתכרות שלה. עבודות הבית דורשות כ-20 שעות שבועיות בממוצע מהנשים (מתוך מחקר נעמת 1999 הגר צמרת).

ב. לגבי נשים שלא עבדו מחוץ למשק ביתן וגם לנשים שכן עבדו מחוץ לביתן:
זכויות בני הזוג ביהדות אינם שווים ומכיוון שהנישואים והגירושין בישראל מתנהלים לפי ההלכה הדתית, קיים חוסר סימטריה בהליכי הגירושין, לרעת הנשים: לאישה גרושה לא מגיעים דמי מזונות, היא אמורה לקיים את עצמה באמצעות המזונות עבור ילדיה. אישה מבוגרת לאחר שנות נישואין רבות תלויה ברצון הטוב של בעלה או בהחלטת בית המשפט כדי לזכות במזונות לצורך קיומה לעת זקנה.
לאישה אין אמצעים כספיים לתבוע את המגיע לה באמצעות ייצוג ההולם את רמת הייצוג של בעלה, ולכן היא יוצאת נפגעת באופן כלכלי. במקרים רבים יש לבעל שליטה בלעדית על נכסי המשפחה, ולאישה אין מידע על היקפם ואין לה אמצעים לאתרם.

ביהדות ניתן הגט על ידי הבעל ובהסכמתו, וקשה מאוד לכפות עליו לחתום על הגט. הדבר מאפשר לו להתנות את הסכמתו למתן גט בוויתורים כספיים של האישה. האישה אינה יכולה לקיים קשר זוגי מקביל, שמא תיפגע כל מערכת הזכויות שלה וייפגמו האינטרסים של ילדיה. הבעל, לעומת זאת, חופשי לקיים מערכת זוגית נוספת ולהקים משפחה וזכויותיו לא נפגעות. יתר על כן, חוק הידועים בציבור שומר על זכויות הרכוש של האישה הנוספת ופוגע בזכויות האישה החוקית. (הפנסיה המשפחתית).
חוק יחסי הממון משנת 1974 דוחה את חלוקת הנכסים המשותפים עד למועד פקיעת הנישואין (מתן הגט). יחד עם זאת, לפי חוק המקרקעין כן אפשר לדרוש פירוק שותפות רק לגבי נכס הדירה המשותפת. השילוב של שני חוקים אלה ושל ההלכה היהודית בדבר סירוב מתן גט של הבעל הוא קטלני לגבי נשים, שכן אפשר לדרוש את מכירת דירת המגורים , לחלק את התמורה, וכך לא נשאר די כסף לרכישת דירה אחרת עבור האישה וילדיה והיא אינה יכולה לממש את שאר הנכסים ולקבל את מחציתם עד להסכמתו של הבעל למתן גט. גברים רבים מנצלים עמדת כוח זאת כדי לסחוט ויתורים ממוניים מהאישה, ולעיתים קרובות אף מצליחים בכך.

נשים מבוגרות בנות 45 עד 60+, שהשקיעו את רוב מרצן וזמנן בטיפוח הקן המשפחתי ותרמו לקידומו של הבעל, מוצאות את עצמן כפרודות או כגרושות בנפילה כלכלית גדולה, במאבקים משפטיים מתישים כדי לגבור על העמדה הדתית שלאישה גרושה לא מגיעים מזונות. חמור הדבר במיוחד כשהאישה היא היוזמת את הגירושים בגלל מערכת מבזה או בלתי מספקת שסבלה ממנה עד שגדלו הילדים. אישה שילדיה בוגרים, בין שהיא מתגרשת ביוזמתה ובין ביוזמת בעלה, אינה נחשבת כמשפחה חד- הורית, וכל ההטבות שמשפחות חד-הוריות זכאיות להן אינן חלות עליה. זוהי קבוצת העוני החריפה ביותר.
גם אלה שעברו את כל דרך החתחתים בהבטחת זקנתן באמצעות הפנסיה שעל שם הבעל (הפנסיה המשפחתית) נידונות לעוני מהרגע שהבעל לשעבר נפטר והפנסיה נפסקת. לפי תקנות הפנסיה, הן אינן זכאיות מכיוון שאינן נחשבות כ"שאירות". ( האלמנה-האישה השנייה גם אם הייתה נשואה שנים ספורות, תזכה בכל הפנסיה).

מוסדות וארגונים כמו צה"ל, אוניברסיטאות, תעשיות ביטחוניות וכד' מערימים קשיים במימוש הפנסיה של גרושות עובדיהם, והנשים נאלצות בגילן המבוגר להתמודד עימם בערכאות משפטיות תוך הוצאות כספיות גדולות.

לסיכום:
הציפייה מהנשים, שעדיין קיימת כיום גם בחברות המערביות הליברליות היא לעבוד במשק ביתן ללא תגמול כלכלי, בין אם הן עובדות בנוסף לכך בחוץ תמורת שכר ובין אם לאו, מפחיתה את השוויון שלהן בכל הזירות, ובכללן גם בזירה הכלכלית.
החלוקה השוויונית של הרכוש הנצבר בעת הגירושין היא פורמלית בלבד, ואינה מביאה בחשבון את פוטנציאל ההשתכרות הנמוך של האישה. זוהי חלוקה שוויונית של רגע הגירושין. מחקרים מעידים שבמשך הזמן שלאחר הגירושין חלה החמרה ברמת החיים של האישה, אבל עלייה ברמת החיים של הגבר. הפנסיה שנחשבת כמשאב המשפחתי הגדול ביותר (דברי ציפי סאמט הממונה לשעבר על הכנסות המדינה) מקפחת את בת הזוג שיחד עמה נצברו נכסים אלה.

מכל האמור עולה שנשים כיום - בהיכנסן למסגרת הנישואין מסתכנות מבחינה כלכלית עקב סיכוי גירושין גבוה ועקב העובדה שהנורמות החברתיות עדיין מייעדות אותן לאחראיות לניהול הבית ללא תגמול. כל אישה רביעית מועדת לפגיעה, והצפי הוא ששיעור הגירושין עוד יעלה.

חקיקה:
יש צורך בשינויי חקיקה יסודיים בחלוקת הפנסיה המשפחתית.
בתיקון חוק יחסי הממון או חוק המקרקעין.
בהכרה בעבודת האישה בביתה כתרומה לנכסי המשפחה ומכאן לחלוקה צודקת ולא פורמלית בלבד בנכסים אלה.

יש צורך:
א. להגביר את המודעות לזכותן של הנשים ברכוש המשפחתי.
ב. להגביר את מעורבותן בניהול הרכוש המשפחתי.
ג. להכיר בחשיבותם של הסכמי ממון.
ד. לבטל את חוסר הסימטריה ביכולת לתת גט לפי ההלכה.

בברכה,
ד"ר תקוה רגר
יו"ר עמותת ג.ר.נ.י.ת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *